איך אוכל לדעת אם אני יכול לסמוך על הילד שלי

"כתוב לך על המצח שאתה אחד שיודע להקשיב" כך אמר לי שמעון – אבא ל 3 ילדים מתבגרים – שפגשתי באופן אקראי, בחורשת הפיקניקים, בטיול משפחתי בצפון, אחרי שסיפרתי לו שאני יועץ חינוכי ומדריך הורים.

"סליחה אם אני מפריע" אמר, "אבל אשמח מאוד, אם תוכל להקדיש לי כמה דקות. אני רוצה להתייעץ אתך על משהו שקשור לבן הגדול שלי"

אמנם המקום והזמן פחות מתאימים, אבל אהבתי את הספונטניות והישירות, ויש לי כמה דקות תוך כדי הנפנוף על המנגל.

שמעון סיפר שהבן שלו, נמצא לפני גיוס, ובקרוב עומד לנסוע עם כמה חברים לטיול של שבוע לאיביזה. האבא מאוד מודאג – איביזה מלאה בפיתויים והזדמנויות להתנסויות מפוקפקות עבור צעירים (האמא בכלל מתחרפנת מרוב דאגה). כשהוא מנסה לשוחח עם בנו על הטיול והחששות – הבן מחמיץ פנים ורק אומר: "הכל מסודר ומאורגן. תסמכו עלי. יהיה בסדר"

"אז על מה אתה רוצה להתייעץ בעצם?" אני שואל. "על איך מוודאים שהכל באמת מסודר ובטוח שם? או על איך מפתחים שיחה מועילה עם הילד? או איך יודעים אם באמת אפשר לסמוך עליו ואיך 'משחררים' ומפחיתים דאגות?"

"זה הכל ביחד". אמר.

"הנושא שאתה מעלה הוא מורכב ורחב, ואי אפשר לעסוק בו על רגל אחת (והבשר שעל המנגל עוד מעט מוכן. והמשפחה שלי כבר רעבה). הוא מחייב שיחה יותר מעמיקה על המאפיינים של הילד ושלכם, על דפוסי התקשורת ביניכם לבינו, על החוויות שחוויתם כהורים סביב העצמאות ולקיחת הסיכונים של הילד, על הצורך שלכם "בשליטה" או הקושי שלכם להתמודד עם "אי-וודאות", איך מפתחים אצל ילדים "חוסן מפני מצבי סיכון", איך מצליחים שדאגה טבעית ונורמטיבית לא "תגלוש" ותהפוך לחרדה או בהלה ותשדר מסר "מחליש", ועוד.. אני ממליץ לך לפנות באופן מסודר לתהליך של הדרכת הורים, שיכול לעזור לך גם במקרה הזה הזו וגם בהתמודדויות עתידיות של הורה למתבגרים.

אבל כנקודת פתיחה, אשאל אותך שאלה אחת: האם אתה סומך על עצמך כהורה?"

"למה אתה מתכוון?"

"כשאתה מסתכל אחורה, על הכלים, המיומנויות, הערכים, שהילד קיבל ממך, במהלך השנים, האם אתה יכול להגיד לעצמך ש – וואלה - ציידת אותו בכלים וערכים טובים ומועילים? כשאתה משחזר שיחות שהיו לכם בסוגיות של עצמאות ואחריות, או כשאתה בוחן נורמות משפחתיות ודוגמאות אישיות שנתתם כהורים, בהקשרים של בטיחות והפעלת שיקול דעת, האם אתה מוצא שם מסרים עקביים, שישמרו עליו גם כשהוא מתרחק? אתה מבין? בסופו של דבר, בשלב הזה, כשהילד כבר בסוף י"ב, ועוד רגע הוא יהיה חייל, כבר לא באמת אפשר ולא באמת נכון להיות צמוד אליו"

"נראה לי שאנחנו בהחלט יכולים לסמוך על עצמנו כהורים. תודה. נתת לי חומר למחשבה".

"אהה. ועוד טיפ אחד קטן: תנסה ליצור קשר עם ההורים של החברים, ולתאם פגישה משותפת של תאום ציפיות של כל ההורים והחברים ביחד - בהצלחה".

כבר אמרו לי הרבה פעמים שאני יודע להקשיב. זו אחת החוזקות שלי. רק לא ידעתי שזה כתוב לי על המצח.