יש לך השפעה ענקית על האבא שהילד שלך יהיה.
הדוגמא האישית שאתה תיתן לילד שלך היום, תקבע במידה רבה איזה אבא יהיה הבן שלך. ממש כמו שהדוגמא האישית שאתה קיבלת בבית אביך, צובעת ומעצבת את התפיסות וההתנהגויות האבהיות שלך מול ילדיך.
אמנם, יש דרכים לעקוף או להתגבר על "השריטות" ששורט בנו המנגנון העצמתי של ההעברה הבין דורית, וככל שאנחנו מודעים להן, יש לנו יותר שליטה עליהן, ואנחנו יכולים לבחור האם לאמץ או לדחות אותן, ויחד עם זאת זוהי משימה לא פשוטה. למשל, אם גדלת בבית בו הייתה נהוגה "אבהות מסורתית" ואילו אתה מבקש להיות "אבא חדש", ולהנחיל לבניך מודל של "אבהות חדשה".
מה ההבדל בין "אבהות מסורתית" ל "אבהות חדשה"?
בגדול – "אבהות מסורתית" מתאפיינת בתפיסת תפקידי האב כמפרנסים, כאחראיים על המשמעת בבית, וכתומכים באמא שתפקידה המסורתי הוא לגדל את הילדים. האבהות המסורתית מתאפיינת גם בתפיסה של אבות רבים, לפיה תפקידם הוא להוות מודל של גבריות סטריאוטיפית עבור בניהם, ועל כן להתנהג מולם בקשיחות, ולדחוף אותם להיות חזקים ועצמאיים. אבות מסורתיים הם יותר ביקורתיים ומוכיחים כלפי בניהם, יותר מרוחקים רגשית, ופחות נוכחים ונגישים.
"האבהות החדשה" – מתאפיינת באבות מעורבים ופעילים בחיי הילדים גם בתחומים הטיפוליים, החברתיים והרגשיים של ילדיהם. האבהות החדשה היא אבהות אקספרסיבית – הבעה של רגשות כמו אהבה, דאגה, אכפתיות ואמפתיה (ביחד עם האבהות האינסטרומנטלית – המספקת מענה לצרכים קונקרטיים).
רון (40), הגיע אליי להתייעצות על רקע תסכול רב ותחושת חוסר אונים, במערכת היחסים עם בנו הבכור – אילן (8 וחצי). ההתנהגות של הילד "מעצבנת" אותו כלשונו. הוא לא מבצע הוראות, לא מכבד את לוחות הזמנים של המשפחה, חושב רק על עצמו, מתווכח בלי סוף, ומתיש. כל אינטראקציה אתו מסתיימת בפיצוץ: כעס, מילים קשות שהוא מטיח בפני הילד, שימוש בצעקות, כוחנות וכפייה. רון יודע שזה לא בסדר, שהוא פוגע בילד, וככל שהדינמיקה הזו תימשך, "הבור" שייפער במערכות היחסים בינו לבין בנו רק ילך ויעמיק. הוא הגיע אלי כדי לקבל כלים חדשים ומועילים שיובילו לשינוי. ברור לו שזו האחריות שלו לעשות שינוי, כי הוא המבוגר, ויחד עם זאת, חשוב לו "לראות תוצאות". כלומר – שהשינוי בדרכים ובסגנון ההתמודדות של האבא, יגרמו גם לשיפור בהתנהגות של הילד.
מהשיחות עם רון עולה, כי זהו בדיוק הדפוס שהיה קיים בילדותו עם הוריו, ובעיקר עם אביו. אביו היה מאוד ביקורתי. כל הזמן. לא הביע אף פעם הערכה או מילה טובה. רק דרישות וצפייה לעמוד בסטנדרטים גבוהים של הישגים ומוסר. רון יודע לתאר, שהוא התמודד כילד וכנער עם האווירה הרעילה הזו בבית, ע"י הסתגרות, שתיקה, התרחקות רגשית, וזעם עצור.
רון היה רוצה להיות אבא יותר רגיש, יותר אמפאתי, יותר מסוגל להכיל את הצרכים של הילד שלו – אבל הוא לא מצליח. זה חזק ממנו. ולצערו הרב הוא חוזר לעשות עם הבן שלו את אותן הטעויות שאבא שלו עשה אתו.
יוסי (54), מוסכניק, גרוש, הגיע אלי לשיחה בנוגע לבנו רותם (17), שבכיתה י' "פרש" מביה"ס, והתחיל לעבוד במוסך עם אבא שלו. מגיל צעיר, הילד לא מסתדר עם "מסגרות", מרבה להיעדר ולשוטט, מפלרטט עם עבריינים, ועושה "מה שבא לו", ילד מוכשר עם ידיים טובות. מפרק ובונה רכבים ממונעים ואופנועים מאולתרים מחלקי חילוף. לאחרונה הסתבך כשנתפס במצלמה משוטט באחד ממגרשי החלפים ביישוב סמוך. יוסי דואג מאוד לעתידו של רותם, וחושש שהצבא לא ירצה לגייס אותו. הוא מלקה את עצמו על כך שלא היה מספיק מעורב בחינוך של בנו, ושהתייחס בסלחנות ואולי אפילו בעידוד להתנהגויות הנועזות, האנטי-ממסדיות, וההרפתקניות שלו, וראה בהם איתותים משמחים על כך שהבן שלו הוא "גבר-גבר".
יוסי נזכר, שבילדותו, הייתה בינו ובין אביו דינמיקה דומה. אבא עולה חדש, פועל ייצור קשה יום, חמור סבר, קשוח, וממורמר, שלא היה פנוי לילדיו, ומסריו העקביים היחידים היו "שלא לתת אמון באף אחד", "אם אין אני לי מי לי", "רק החזק שורד" ו "fuck the system". הוא זוכר שכילד וכנער, הוא כעס על אבא שלו, וחש כלפיו בוז בשל אומללותו וחולשתו, ולמעשה "איבד אמון" ביכולתו של אביו, לתרום משהו משמעותי בחייו. למרות החסך ותחושת ההחמצה שהייתה ליוסי כילד, הנה הוא משחזר את אותה היעדרות/ חוסר נוכחות משמעותית והחמצה, גם ביחסיו עם בנו. יוסי תהה האם "הוא אחר את הרכבת" או שמא יש עדין משהו שהוא יוכל לעשות.
בקליניקה שלי אני עובד עם אבות כמו רון ויוסי, בראש ובראשונה על העלאה למודעות את הסיבות והנסיבות לחוויית התסכול והכאב שלהם, ובאמצעות חמלה וקבלה עצמית, גילוי החוזקות והמוטיבציה ההורית שלהם, המשאבים ההוריים והבוגרים, הגדרה ריאלית של התפקיד ההורי והמטרות, ועל בסיס הכלים המובנים והמצוינים של מודל "מחומש ההורות", אנחנו בדרך כלל מגיעים לשיפור בתחושת המסוגלות ההורית, ולתוכנית מעשית שמביאה לתוצאות.
אגב. בתהליך עם יוסי שילבנו גם מפגש אחד שלי עם רותם, ומפגש אחד משותף עם יוסי ורותם, שהיו מוצלחים וקדמו אותנו.
לא קל להיחלץ ממלתעות ההעברה הבין דורית. יוסי ורון וכשכמותם, עושים צעד משמעותי בכיוון, כשהם פונים לייעוץ והדרכה. אבל העבודה הפנימית והמעשית שנדרשת מהם, אל מול מנגנונים ודפוסים רבי עצמה, היא רבה וקשה. קורה לעתים בתהליך, שהמוטיבציה והנחישות של ההורה מתרופפות כשלא רואים תוצאות או כשמתעייפים.
אז אני מזכיר להם את המשפט החשוב שהופיע בתחילת הפוסט, במילים אחרות:
יש לך תפקיד ומשימה שהיא רק שלך. אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה: ללמד את הילד שלך אבהות. דרך הדוגמא האישית.
היה האבא שאתה רוצה שהילד שלך יהיה.
Comments