זוג הורים - פנו אלי להדרכה עם הקושי הבא:
יש לנו שלושה ילדים. 11, 8, ו – 4. שנינו אנשים עובדים. אני בעל עסק עצמאי, ואשתי מנהלת משאבי אנוש בארגון גדול. על אף התובענות של העבודה, שנינו – בעזרת חלוקת תפקידים ומשימות מאתגרת אך אפשרית, ועם מעט מאוד עזרה מההורים שגרים רחוק – הצלחנו להתארגן ולהתנהל כך, שתמיד מישהו מאיתנו יהיה עם הילדים עם סיום מסגרות החינוך, ובהמשך היום עד לשעת השינה. הצלחנו לייצר איזון סביר בין העבודה והבית.
מזה כמה חודשים, שהאיזון הזה הופר. הילדים נהיו וכחנים ועקשניים והם הרבה פחות נשמעים לכללי הבית ולגבולות שאנחנו מציבים. התחילו בעיות התנהגות של הגדולה והאמצעי בבית הספר, ואנחנו ההורים נקראים כל שני וחמישי לשיחות בבית הספר. גם הקטנה התחילה לעשות סצנות בבקרים שהיא לא רוצה ללכת לגן – והכי קשה ומתיש זה הקושי שלהם להעסיק את עצמם. למעט משחקי מחשב ופעילויות אחרות צמודות מסך – אותם בחרנו להגביל – הם לא מתחברים לאף פעילות פנאי אחרת, והם מרבים "להפעיל" אותנו, ע"י קריאות חוזרות ונשנות – "אמא – תשחקי איתי" / "אבא – משעמם לי". אנחנו מוצפים, מותשים ומתוסכלים, וכבר מפתחים רגשות כעס וטינה כלפיהם, עם מחשבות שהבית הוא "משמרת שנייה" של עבודה, ושהילדים הם אלה שמנהלים אותנו!. בבקשה, עזור לנו להיות פחות מוצפים ומתוסכלים ויותר יעילים.
מהסיפור הזה, עולות סוגיות רבות של הדרכת הורים: מנהיגות הורית, איזון בית-עבודה, התנהלות בתוך עומס, הצבת גבולות של ביטחון, סדר יום, התנהלות במעברים, תלות ועצמאות, אהבה וחמלה, עקשנות, ערכים וצרכים, ועוד...
יצאנו לדרך
במפגש הראשון – עסקנו בנירמול הסיטואציה. דיברנו על הקושי המובן למצוא איזון בין הבית והעבודה, ולא פחות מזה – לשמור על האיזון הזה לאחר שהושג (לנוכח שינויים צפויים ובלתי צפויים, ועל רקע ההתפתחות וההתבגרות של הילדים). הזכרנו לעצמנו כי המשימות ההוריות הם רבות ומגוונות ודורשות פניות, נוכחות, והשקעה של אנרגיה ומשאבים רבים – החל ממשימות אינסטרומנטליות וטיפוליות כמו לבשל, לכבס, להסיע, טיפול בענייני בריאות, לפרנס, לתאם מפגשים חברתיים, לתחזק את הבית, ועוד.., וכלה במשימות רגשיות – חינוכיות כמו, לחזק, לנחם, לתמוך, להנחיל ערכים, ללמד כישורי חיים, להיות מנטורים, לסייע להתמודד עם שינויים ולהסתגל, לעסוק במניעת סיכונים, להכין לקראת חיים כבוגרים ועוד... הזכרנו לעצמנו להתייחס אל עצמנו בחמלה, ועברנו על "המשאבים והכוחות ההוריים", שיש לכל הורה והורה (ראו פוסט https://www.uzilevenbach.com/post/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%A0%D7%95), כדי להבין שחוסר אונים איננה גזירת גורל, והוא גם לא אופציה. זיהינו את כל המצבים שבהם הדברים בבית דווקא עובדים טוב – כדי לחזק את תחושת המסוגלות והאופטימיות שלהם, וכדי לשים דברים בפרופורציה.
במפגש השני – הגדרנו את המטרות:
עבורם, כהורים: יותר להקשיב ולהבין ופחות לכעוס. להחזיר את המנהיגות וההובלה לידיים שלהם.
ובהקשר של כל ילד ספציפית: להציב גבולות שלא מותירות "צלקות" רגשיות בנפשה של הגדולה, לשפר את השיח הרגשי עם הילד הרגיש ולחזק אותו, לעזור לילדה הקטנה להתארגן ולצמצם את התלות שלה בנוכחות הורית צמודה.
אלו המטרות שהם בחרו להתמקד בהם, וכעת נקדיש את המפגשים הבאים לתוכנית העבודה. פרק ראשון בתוכנית: בניית סדר יום, יומי ושבועי.
"אני מרגישה שעשינו דרך היום" - אמרה האמא - "ואני יודעת שאין קיצורי דרך" - הוסיפה (ואני ידעתי שעכשיו יגיע ה "אבל") – "אבל אני חייבת איזושהי עצה או כלי יישומי, שיעזור לי להתמודד עם הסצנות של ההליכה לגן, והפרידה בבוקר בגן – זה גומר אותי"
"זה נושא מעט רחב יותר" אמרתי לה "ונוגע בשאלת ההתנהלות במעברים ועל מה זה יושב. אבל כצידה לדרך, הנה טיפ קטן שנתנה לי פעם חברה שלי, על בסיס הרעיון של 'חפץ מעבר', ומאז אני מציע אותו להורים: הכיני עם הילדה תיבה ובה חפצים קטנים, שמחים, נעימים וחייכנים, שתקרא – 'תיבת בוקר טוב', ובכל בוקר לפני היציאה לגן, קיימי איתה טקס להוצאת שני חפצים מתוך התיבה, חפץ אחד בשבילה, שיישאר איתה בכיס, בתיק או בתא, ובסוף היום הוא יוחזר בטקס 'לילה טוב' לתיבה, וחפץ אחד בשבילך. שגם לך יהיה בוקר טוב – בהצלחה!"
חג אורים שמח לכולם.
