כשאבא רוצה להיכנס לטריטוריה של אמא

כמנהל מערכות חינוך, וכיועץ חינוכי בחינוך החברתי-קהילתי, ביקשתי ו/או התבקשתי פעמים רבות, לפגוש את הוריו של ילד כלשהו. מן הסתם, הרקע להזמנת ההורים לפגישה, היה על פי רוב, קשיים של הילד (רגשיים, לימודיים, חברתיים, התנהגותיים וכד'). מטרות הפגישות היו כמעט תמיד, לשקף להורים את מצבו של הילד כפי שהוא מתגלה במסגרת החינוכית, ולרתום אותם לשיתוף פעולה, לטובת הילד.

אחת התופעות הבולטות במפגשים אלה, הייתה ההיעדרות של האבות. לעתים נדירות היו מגיעים שני בני הזוג, ולעתים אף יותר נדירות, היה מגיע רק האב. ברובן המכריע של הפגישות היו משתתפות רק האימהות. וגם כאשר היו אבות בפגישה, ברוב הפעמים, היו אלו האמהות ש"השתלטו" על מרחב השיח.

במשך שנים, השלמתי עם התופעה, על אף שהיה ברור לי כי היעדרותם של האבות, פוגעת ומחלישה ולעתים אף מנטרלת ומכשילה את הניסיונות לייצר פתרונות מיטביים למצוקות הילדים.

השלמתי כי אמרתי לעצמי את מה שאומרים אנשי חינוך ויועצים חינוכיים רבים: "זה המצב. האבות פחות פנויים פיזית ומנטאלית להשתתף בפגישות אלו" או " אמנם חבל שרק האמא באה. אבל זו הבחירה של המשפחה ואנחנו חייבים לכבד אותה".

בעיקר חשתי הערכה רבה והוקרה ענקית לאותן אימהות שנושאות בנטל.

אלא שבשנים האחרונות, התגבשה בי ההבנה, כי לא נכון עוד להשלים עם היעדרותם של האבות.

מה השתנה?

א. הבנתי שיותר ויותר אבות מעוניינים להיות יותר ויותר שותפים ומעורבים בגזרת החינוך של ילדיהם – אך משהו חוסם / מרתיע אותם ו"מצנן" את המוטיבציה שלהם.

ב. הבנתי שיותר ויותר אמהות זקוקות (אפילו משוועות ) לעזרת בני זוגן ולתמיכתם בילדים ובהן, ומצד שני מתקשות "להתחלק" איתם בהורות.


מהו שחוסם ומרתיע את האבות? ומהו שמעמעם את הקריאה לעזרה של האמהות?


אחת התשובות האפשריות (יש כמה וכמה) לשאלות אלו, מקופלת בתוך המושג – "אמהות כשומרות הסף" או maternal gatekeeping. (Allen & Hawkins. 1999)

המושג הזה מתאר מצב בו האמהות – מסיבות סוציאליות, תרבותיות, רווחים אישיים ועוד, (בעיקר סביב תפיסת התפקיד האימהי), במודע או לא במודע – לא נותנות לאבות לעזור. כלומר – שומרות על הטריטוריה שלהם וחוסמות את האבות מלהיכנס אליה. מחקרים הצביעו על כך שאמהות נוטות להיות שומרות הסף כאשר הם בחרדה או דיכאון, כאשר הם מזהות חוסר ביטחון וחולשה אצל האבות, וכאשר יש להן סטנדרטים גבוהים של הורות.


סיפר לי אבא (43), שהוא קיבל יום אחד טלפון מפתיע ממנהלת בית הספר של בנו (11). לתדהמתו, הסתבר לו שהילד מתנהג בצורה לא ראויה בבית הספר. עניינים שחוזרים על עצמם. האבא לא היה מודע לבעיה ולחומרתה. הסתבר לו שלאורך כל התקופה הזו, ביה"ס היה בקשר ותקשורת עם האמא, אך היא נמנעה מלשתף את האבא במתרחש. כששאל את אשתו – איך קרה שלא שיתפת אותי במה שעובר על הילד בבית הספר? היא ענתה לו: לא רציתי להטריד אותך. לך יש את התפקידים שלך במשפחה, ולי יש את שלי.


ייתכן בהחלט, שהעמדה הזו של האמא, נובעת ממסרים גלויים או סמויים של האבא לגבי המוטיבציה שלו להיות מעורב. או במילים אחרות, האמא נמנעת מלשתף את האבא כי הוא משדר לה בעקביות "שזה לא מעניין אותו" או "שהוא לא בטוח במה הוא יכול לתרום בסיטואציות כאלה".

וייתכן שהמידור של האבא נובע מהצורך של האמא לשמור על הטריטוריה שלה – על התפקיד שלה. שהיא פועלת כשומרת סף.

וייתכן שגם זה וגם זה.

כך או כך – זוהי החמצה! והילד הוא זה שמשלם את המחיר.


פרופסור חיים עמית מתייחס לאותו עניין במאמרו "הזעקה הלא נשמעת – מצוקת האבות במשפחה":

"אמהות תורמות למצוקת בעליהן בגלל עמדתן האמביוולנטית לגבי מעורבותם של האבות במשפחה. מצד אחד, הן מזמינות את הבעל להיות מעורב בהורות כדי להקל על עצמן וכדי לשפר את יחסיהם של הילדים אתו. מצד אחר, לא קל להן לוותר על תפקידן המסורתי, והן חוסמות, במודע או שלא במודע, את מעורבות בעליהן במשפחה. הן יכולות, לדוגמה, להשאיר את האב מחוץ לקבלת החלטות חשובות במשפחה בטענה כי "בין כך ובין כך לא איכפת לו, אין לו זמן" וכו'; או לבקר אותו, כאשר סגנון ההורות שלו שונה מסגנונן: "הוא תמיד צועק עליהם, ולכן עדיף שלא יעשה כלום מאשר יקלקל"; או להטיל ספק תמידי ביכולתו לטפל בצורה אחראית בגידול הילדים: "שאשאיר אותו פעם אחת לבד בבית אתם. שומו שמיים מה יקרה כשאחזור. הוא בוודאי ישכח להאכיל אותם, שיעורים הם בטח לא יעשו, אלא יראו יחד אתו סרט טלוויזיה" .

כאמור, maternal gatekeeping אינה הסיבה היחידה להיעדרותם של האבות מהפגישות עם הצוותים החינוכיים. אך אם הבינו ההורים, את הנחיצות והחשיבות של השותפות וההורות המתחלקת , והציבו מטרה לשפר ולחזק את השותפות, יהיה עליהם להכיר בקיומו של מחסום זה (ככל שהוא קיים) ולפעול להתגבר עליו.

בתהליך הייעוץ לאבות שאני מקיים בקליניקה שלי. אנחנו פותחים את סוגיית המוטיבציה להגברת המעורבות, מאתרים מחסומים (שאחד מהם עשוי להיות אמהות שומרות סף), ובונים תכנית לצמצום הפער בין המצוי והרצוי.


אם גם אתם נמצאים "בסרט" הזה – מוזמנים להתקשר.

Uzilevenbach.com


בונוס: הסרטון "speak up" צפו עד הסוף.