אמנות המסרים השומרים בהורות

השבוע העברתי הרצאה לצוותים של מדריכים חברתיים, העובדים במסגרות של חינוך חברתי-קהילתי (חינוך בלתי פורמאלי). ההרצאה עסקה בייחודיותו וחשיבותו של החינוך החברתי-קהילתי, בין השאר בעזרת השוואה מול שני גורמי חינוך מרכזיים: המשפחה ובית הספר.

בהרצאה הראיתי איך לכל אחד מהגורמים יש מקום חשוב ומשימות בלעדיות, בחינוך ובצמיחה של הילדים, והדגשתי את השותפות והאחריות המשותפת בין כל המבוגרים. הורים, מורים, ומדריכים חברתיים.

בין השאר, השתמשתי בדוגמא של צרכנות נבונה, בטוחה ובריאה של מסכים, והראיתי איך לכל אחד מהגורמים יש פלטפורמה ייחודית אך משלימה, להעביר לילדים ולבני הנוער "מסרים שומרים" חזקים ותקפים.

בהפסקה נגשה אלי אחת המדריכות. הציגה את עצמה כאם יחידנית, לילד בן 9, וביקשה להתייעץ איתי בעניין קניית טלפון נייד חכם לילד שלה. הוא מאוד רוצה, והיא מאוד מתלבטת. היא בעיקר חוששת מכל מיני סכנות וסיכונים, וגם מכך, שבגלל הטכנופוביה שלה, שיקול הדעת שלה בקבלת ההחלטה עלול להיות שגוי.

הסכמתי איתה, שלטלפון הנייד, עשויה להיות השפעה עצומה על רווחתו ובריאותו של הילד שלה, לטוב ולרע, ולזמן לו הזדמנויות מיטיבות אך גם סכנות וסיכונים. על אחת כמה וכמה בגיל כל כך צעיר.

אמרתי לה, שבמצבים בהם אנחנו – ההורים – מודעים לכך שאנחנו לא מבינים מספיק או מתייחסים באופן מוגזם/ לא פרופורציונאלי לקולא או לחומרא, בסוגיות קריטיות לשלומם ורווחתם של ילדינו (פוביות, שריטות, דעות קדומות, חולשות ומחסומים, וכד'), אנחנו חייבים ללמוד את הנושא, לרכוש ידע והבנה ממקורות אמינים, ו/או להיעזר/ להתייעץ עם מומחים (השארתי לה את כרטיס הביקור שלי).

פוסט קודם שלי רלוונטי גם כאן: " מה הילדים צריכים מאיתנו" על הכוחות והמשאבים שיש לנו המבוגרים ושאין לילדים, והם צריכים לקבל אותם מאיתנו. מוזמנים לשוב ולקרוא.

גבולות של ביטחון שמוצבים בעקביות ובהתמדה – הם מסר שומר. (על ההבדל בין גבולות של ביטחון לגבולות חלשים ומחלישים בפוסט אחר).

נוכחות, מעורבות, הבעת עניין ואכפתיות, שאילת שאלות, הקשבה, הבעת עמדה, שיתוף, הצבת ציפיות, חיזוקים, משובים, הבעת אמון ואמונה, ניהול קונפליקטים בריא, חיפוש פתרונות של win-win, הפעלת שיקול דעת, אימון בבחירה בין אלטרנטיבות ובקבלת החלטות, תמיכה רגשית, מחויבות, זמינות ונגישות למתן תמיכה ועזרה – כל אלה הם מסרים שומרים. ישירים ועקיפים. גלויים וסמויים.

דוגמא אישית של הרגלי בריאות וסדרי עדיפויות, ערנות ואי-הזנחה של הבריאות, מניעה וטיפול בבעיות בריאות – גם הם מסרים שומרים.

סוגיית הטלפון הנייד, כתת-סוגיה בתוך נושא "המסכים" הרחב, הכולל גם משחקי מחשב, רשתות חברתיות, שרותי סטרימינג ועוד, היא מאתגרת במיוחד עבור ההורים, משום שנראה כי הסכר נפרץ, וכי הטלפונים הניידים והמסכים השתלטו על חיינו וחיי ילדינו, והפכו לחלק בלתי נפרד מהם.

וכמו בכל תופעה טכנולוגית/ תרבותית/ חברתית ששוטפת אותנו, ומכה בתוכנו שורשים, השאלה שיש לשאול היא לא "האם?" (שאלה זו כבר הוכרעה מזמן וללא עוררין) אלא "איך?":

איך מצמצמים/ מונעים נזקים פוטנציאליים?

איך צורכים/ משתמשים בתבונה ובאחריות?

כך למשל גם בנושא צריכת אלכוהול בקרב בני נוער – המסרים השומרים הפסיקו להיות "אל תשתו", "אנחנו אוסרים עליכם לשתות" והפכו להיות "שתו באחריות", "שימו לב מה וכמה אתם שותים", "אם שותים לא נוהגים" וכד'.

בתהליך הדרכת ההורים בקליניקה שלי, כאשר עולה שאלת המסרים השומרים, אני משתמש לעתים קרובות בכלי שאני קורא לו – "שמא" : ראשי תיבות של "ש" = שיקול דעת ושליטה. "מ" = מינון, מיון, ומידתיות. "א" = אחריות ו"אני אותנטי".

שיקול דעת: להתייעץ, לבחור אחרי מחשבה, בהגיון. לתכנן, לתסרט תסריטים.

שליטה: בלי לחץ. בלי להיסחף. בלי להיגרר. להתכונן. להיות עירני – בכוננות. לגלות איפוק, להחליף "בא לי" ב"רוצה".

מינון, מיון ומידתיות: כמה זמן להיות בזה, מתי להפסיק, איזה תכנים מתאימים ואיזה לא, באילו שעות, אילו דברים חשובים עושים חוץ מזה, מתי זה לא מתאים.

אחריות: לשמור על הכללים שסוכמו, לשתף ולבקש עזרה כשמשהו לא טוב קורה, לדעת לקרוא ולזהות תמרורי אזהרה, לעזור לחברים במצוקה.

אני אותנטי: לשמור על גבולות הפרטיות שלכם, להתאמן בללחוץ על כפתור ה "לא מתאים לי"

בהקשר של שימוש בטלפון נייד – ככל שהילד שלכם צעיר יותר ועדין אין לו באמת שיקול דעת, פרופורציות, יכולת איפוק, גבולות מופנמים, ואחריות – אתם ההורים – אתם אחראים להפעלת ה"שמא" אתם אחראים להנהיג כללים והסכמים, לפקח עליהם ולאכוף אותם.

זה כמו ללמד אותם לרכב על אופניים – שני הכישורים ההכרחיים (המסרים השומרים, אם תרצו) הנדרשים לרכיבה מהנה ולמניעת התרסקות הם: לשמור על איזון ולבלום.

אתם האיזונים והבלמים של ילדיכם.

אתם "המלאך השומר" שלהם – בכל גיל.

uzilevenbach.com